בחודשים האחרונים אני מתקדמת לקראת הגשמת חלום גדול שלי:

פתיחת חנות בגדים ייחודית לנשים במידות 42-48. לא נשים 'בשלות', לא 'אמיתיות' ולא 'גדולות'. פשוט נשים. פשוט נשים שאוהבות להרגיש טוב ולהיראות טוב. בעידן שבו זה כבר לא כך כל פשוט.

פתיחת החנות היא הרבה מעבר לעסק כלכלי. קדמו ללידתה העיסוק שלי באופנה והאהבה שיש לי לתחום זה, השקפת העולם שלי יחד עם הכישורים הטבעיים ואלה שרכשתי במהלך השנים, ועוד הרבה חלקים בי שהם חלק בלתי נפרד מהקונספט הייחודי של חנות זה. כמו היותי אישה ואמא. אישה שרוצה להרגיש נחשקת ויפה בכל גיל ובכל מידה. אמא שרוצה להעביר לבנותיה את המסר שהן יפות כמו שהן. שהן לא צריכות לרעוב כדי להיראות טוב.

בבלוג זה אני רוצה לשתף אתכן בתהליך שלקראת פתיחת החנות. לתת ביטוי למה שהולך לעמוד מאחורי הקולבים – אותה אמירה אישית, אותו ידע באופנה ואותן תחושות שהביאו אותי עד הלום…

אז איך הכל התחיל?

את האהבה שלי לעולם האופנה קיבלתי מאימי. בכל מה שקשור לאופנה ובגדים, לאמא שלי היו דעה וטעם ברורים, בלי פשרות. היא עיצבה, גזרה ותפרה במו ידיה את הבגדים שלבשה ואחר כך, גם את הבגדים שאני לבשתי. אני זוכרת כמה אהבה לבחור את הבדים, להתאים את הצבעים ולבסוף להחזיק בבגד המוכן שתמיד, תמיד, בלטו בו איכות וקלאסיות אירופאית. מגיל צעיר מאד, אמא הכניסה אותי לעולם הזה, העולם האישי שלה שבערה בו התשוקה שלה לאופנה. הייתי מתבוננת ושותפה לכל התהליך – החל מהשיטוט בין חנויות הבדים, המישוש, בחירת הצבע דרך עיצוב הבגד ועד ההוצאה לפועל. כשילדים אחרים גזרו נייר,  אני גזרתי בדים. אמא עודדה אותי לפתח טעם וסגנון אישיים. היא שאלה לדעתי ולטעמי, גירתה את המחשבה והציתה את הדמיון. כשבגרתי, הייתי זו שמסייעת לחברות בכל מה שקשור לבחירת בגדים.

מאהבה למקצוע:

בכל תקופה בחיים, העיסוק באופנה תמיד היה שם עד שלבסוף הפכתי את האהבה למקצוע ונרשמתי ללימודי יעוץ תדמית. העבודה הראשונה הייתה בעצם על עצמי. למדתי איך לטשטש את החסרונות ואיך להבליט את היתרונות. גיליתי שמחמאות מקבלים כשהבגד מתאים ולא כשהוא רק יפה. לאחר שליוויתי וייעצתי באופן מקצועי לנשים וגברים רבים, הגעתי להבנה משמעותית נוספת: אנשים רבים יודעים להצביע בקלות יחסית על בגד יפה לטעמם, אבל מתקשים לבחור את הבגד המתאים להם. הם נעזרים בחברים או בני משפחה, מקשיבים למוכרת בחנות ומושפעים מפרסומות וצווי אופנה. המצוקה גדולה יותר אצל מי שלא ניחן בגזרה דקיקה. בייחוד בקרב נשים.

בפעם האחרונה שיצאתי עם אישה במידה 42 לקנות בגדים, מוכנה להוציא את הארנק ולשלם לא מעט עבור בגדים חדשים ולבסוף יוצאת בדמעות מהחנות, ידעתי שזה כבר לא מספיק לי לייעץ.  שהתמונה המעוותת הזו חייבת להשתנות. ככה נולד החלום שלי.

אשמח לתגובות, הערות ושאלות.

להתראות בפוסט הבא!

שלכן,

שלי שאלתיאל, יועצת אופנה